<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ט"ז</h1>
<h2>דף ס.</h2>
כח כחו אסור אפי' בהנאה כעובדא דרב יעקב מנהר פקוד ואני תמה למה לא הביא הרב ז"ל כל אותו מחלוקת. מעשה דברז' פסק גאון כרב פפא ולא חש לרב יימר. דהא רב יימר לא חש לה לפרוקי נפשי' מתנא קמא. ודילמא משום דטהרות חמירי מיין נסך כדאסיקנא בגמרא בהדי' וכ"ש תרומה. ומעשים בכל יום דעבדינן כרב פפא דר' יהודה סבירא ליה כתנא קמא דלהדי ברזא אסור ואידך שרי וההוא דלהדי ברז' דבר מועט הוא ובטל במאה דמשקה טבול יום קל משאר משקין טמאים ובטל במאה. והכי איתי' בטהרות. אבל ת"ק סבירא לה כלישנא (בתרא) [קמא] דרב פפא הילכך הוה ליה מרובה ואינו יכול לעלות במאה ואחד ואם יש אצלך פי' ע"ז שלי שם תמצא הכל מפורש כהוגן וכשורה. וכל שבזב טהור (ס':) דהיינו בזריקה מותר אפי' בשתי' מדקא מותיב לה ממתני' זה מעשה והתירו בחמתו אין שלא בחמתו לא. מכלל דהוא שרי אפי' בשתיה שלא בחמתו. ומתני' התירו קאמר התירו לגמרי. ע"א שזרק מים ליין שלא (למשוך) [למסוך] אי ידע מר דשלא למסוך עבד מותר אפי' בשתיה. ואי לא ידע מר אסור בשתיה ומותר בהנאה דמשום לך לך די לו שיאסר בשתיה.
